מאמרים על: סיפורים קצרים
לא דופק חשבון
מאת ארווין קליין
פעם אפשר היה להתווכח עם בעל המכולת על המחיר. היום כשאתה בא בסופרמרקט בטענות "למה אין על המוצר מחיר?" עונים לך: "לא ראית את המבצע החדש שלנו - הורדנו את המחירים?!"
הרובוטים ואני - העתיד בעיני ההומור
מאת ארווין קליין
אמש היה לי חלום די מלחיץ, שבסיומו ריחפה שאלה אקטואלית ביותר: האם בפסח הבא יחליף רובוט את הכיסא של אליהו הנביא?
ירושלים שלי
מאת נטשה סינגלובסקי
זהו סיפור אמתי על ההתחלה של מסלול רוחני בדרך לאהבת אמת.
תיאור של ירושלים של שנת 2008 בעיני עולה של שנות ה90.
אגדה מודרנית, לחלוטין מהרהורי דמיוני - הסיפור המוזר על ישראל הרצל האיש ששינה את האמנות הישראלית.
מאת ישראל הרצל
לישראל הרצל היו שאיפות גדולות: לבנות מחדש את האמנות הישראלית ולסלול את דרכה להצלחה. ההצלחה שלו, שינתה את האמנות הישראלית .
שני סיפורים דן בילזריאן מארהב ואורי בן אור מישראל
מאת ישראל הרצל
למראית עין נראה כי למר דן בילזריאן מארה"ב, ומר אורי בית אור מישראל, הם אנשים רגילים כמונו. אבל הסיפורים הבאים מראים שיש הרבה שמסתתר מתחת לפני השטח, ואם שניהם מומחים למשהו, זה לבניית אשליות.
הבעיה שלי היא במה לבחור?
מאת ישראל הרצל
קול הגלים המתנפצים ברקע מתערבב עם רחש הלהבה שעליה מכינים לי את הארוחה. שאר הסובבים שותקים לגמרי, רק מכניסים ומוציאים אויר פנימה והחוצה ותוך כדי כך גם קוראים ספר, ככה זה החיים בהודו רגועים נורא.
שתי הגרציות וחזון התרבות בערים השכנות חלםסיטי ותרבותסיטי
מאת ישראל הרצל
הו סיפור דמיוני על שתי הגרצוות בגלריה העירונית בערים השכנות חלםסיטי ותרבותסיטי, גרציות אילו שולטות בתחום התרבות והאמנות בערים אילו.
חזון הבריאות במדינת חלםלנד, והסטיר המנהל אותה - סיפור פרי דמיון המחבר
מאת ישראל הרצל
זהו סיפור פרי דמיון המחבר, על מערכת בריאות כושלת במדינה רחוקה בשם חלםלנד, על מגפה נוראית שפרצה בחלםלנד של וירוס בשם "טמטמת", ועל הסטיר הראשי המנהל מערכת בריאות זו.
אזהרה: אם הקורא ימצא קרבה לדמויות א
למי הייתי נותן את פרס נובל
מאת ישראל הרצל
למרות החיים הטובים של כלב בית אני הייתי מעדיף להיות כלב רחוב, זרוק כזה (אתם יודעים) אז החיים קצת יותר קשים, כי צריך למצוא מה לאכול (בדרך כלל שאריות של כלב בית) ואיפה לישון .
יום הולדת שמח
מאת ישראל הרצל
אז הנה אני פה, בפיליפינים. רק לפני חמישה ימים הייתי בתאילנד, עד שברגע אחד החלטתי שאני רוצה שינוי. תאילנד הפכה להיות יותר מדי ביתית בשבילי, וזה אומר שהגיע הזמן "לטייל" שוב. קניתי כרטיס טיסה למנילה.
לא מסתדר לי מבחינה מספרית
מאת ישראל הרצל
אני יושב בבר וחושב, אך אני לא מבין את זה. יותר משישה מיליארד אנשים יש בעולם, מתוכם יותר מחצי הן בנות, ואני עדיין לא מצליח למצוא בחורה.
אתה יודע מה זאת האהבה
מאת ישראל הרצל
כי כשכואב, יודעים מה מרגישים ואפשר לתאר את זה לרופא בעזרת כמה מילים, וגם אם לא, אז הרופא בודק אותך ומוצא את הבעיה. כששונאים זה לא ממש משנה איפה מרגישים וכמה מרגישים את זה, כי גם ככה זה רגש שלילי.
הפתעה גדולה באמצע הלילה
מאת ישראל הרצל
קצת תיאור על עצמי: אני בחור ישראלי בן 25 , שיער שחור, עיניים כחולות, זקן ג'ינג'י. עם אופי לא טיפוסי, אומנם יש לי את החוצפה הישראלית אבל לפעמים יש לי גם את השיגעון שלי ואני יכול למצוא את עצמי הולך לבד
גן עדן קטן
מאת ישראל הרצל
כמה מים נכנסו לי לאף, אני לא יכול יותר עם הגלים המחורבנים האלו. כל פעם שאני נכנס לים לשחות בא איזה גל ומפוצץ לי את הנחיריים במלא מלח. מה היה כל כך קשה לעשות אוקיינוס מתוק ?
נשיקה לאמא אדמה
מאת ישראל הרצל
וואי איזה אבסורד , אני יותר גבוה מג'ירף...
מג'ירף ? יותר גבוה מעמוד חשמל, יותר גבוה מהר, יותר גבוה אפילו מהעננים, אני ממש כמו ציפור רואה את הכל מלמעלה
כוכב בין צלבים - גדולה מהחיים
מאת ישראל הרצל
ידי פעם כשרציתי להראות לאורחי כמה מוזרים יכולים החיים להיות ספרתי להם אודות מכרתי חנה אברוצקי וקורותיה.
לפעמים אתה מכיר תקופה ארוכה אפילו שנים רבות חבר או מכר ואינך יודע את סיפור חייו של אותו אדם.
האם אתם יודעים מה זאת האהבה
מאת ישראל הרצל
יש אנשים שלוקחים רגש פשוט כמו שנאה או כאב ומשווים אותו לאהבה. הרי שנאה זה כשלא אוהבים, אז זה די דומה לאהבה, וכאב זה כשלא נעים בגוף או בראש או בנפש, גם נשמע לא רחוק מאהבה אולי רק הפוך.
גן עדן קטן בנורבגיה הרחוקה
מאת ישראל הרצל
זה היה המקום הכי שווה בעולם. כולם, פשוט כולם, היו אנשים יפים עם גוף מחוטב במיוחד. טוב, לא כולם אבל לפחות 99% היו כאלה מה שאומר שכמעט 50% מאוכלוסיה היו בחורות יפות ולא פחות חשוב מזה ערומות, גן עדן קטן,
נשיקה לאמא אדמה
מאת ישראל הרצל
וואי איזה אבסורד , אני יותר גבוה מג'ירף...
מג'ירף ? יותר גבוה מעמוד חשמל, יותר גבוה מהר, יותר גבוה אפילו מהעננים, אני ממש כמו ציפור רואה את הכל מלמעלה.
ללכת לצוד כעבר והיום, מה השתנה?
מאת ישראל הרצל
לפני שנים רבות, בתקופה שהאדם הקדמון חי בה, החיים היו שונים מהיום. אז לא היה סופר והאישה לא עשתה קניות. אז הזכרים של השבט היו צריכים לדאוג לאוכל, ולכן כל פעם שהם היו רעבים הם עשו את הטקס שלפני הצייד.
למה אני תקוע לבד
מאת ישראל הרצל
אני מרגיש כל כך בודד, עומד על ראש ההר ומסתכל על העולם שזז ומשתנה מיום ליום. ואני תקוע כבר שנים באותו מקום. לא עושה כלום עם עצמי, לא מתקשר עם אף אחד, לא אוהב אף אחד, לא מחובר לאף אחד חוץ מלאמא אדמה.
ראיתי חיוך גדול בהודו
מאת ישראל הרצל
מה החיוך הכי גדול שראיתם אי פעם? אני ראיתי הרבה חיוכים גדולים וגם קטנים. לפעמים אני אפילו רק שומע אותם.
לטייל ברכבת בהודו
מאת ישראל הרצל
זה מטורף!!! כל יום מתחיל בשינה ומסתיים בשינה, אבל בין לבין יש כל כך הרבה דברים לא צפויים שבחיים לא יכולתי לדמיין. אפילו אם אני אתן לכם מספר דוגמאות, זה לא יעביר את ההרגשה והחוויה.
ילד מאד מיוחד
מאת ישראל הרצל
קוראים לי גיא ואני ילד מיוחד, לא אמא אף פעם לא אמרה לי את זה, אבל אני מאמין בזה .
כפי שאמר פעם גאון גדול "אם תרצו אין זה אגדה" (במקרה הוא גם קרוב משפחה).
למה סיפורים קצרים ???
מאת ישראל הרצל
כי יש בהם הרבה מההתחלה המגניבה, קצת מהסוף המפתיע ורק טיפונת מהאמצע המשעמם.
חמוד, סיפור ראשון שלי
מאת ישראל הרצל
נתתי לה סטירה והלכתי לדרכי. איזה חוצפה יש לבחורות היום. היא קוראת לי חמוד, פאקינג חמוד. מה אני כלב, מה אני ילד. אני גבר.
סיפורים שספרתי בגן של נכדי על איך היה במדינה כשהייתי ילד
מאת ישראל הרצל
אני ישראל, סבא של נועם ושקד הרצל, ובאתי לגן לספר לכם סיפורים אישיים על איך היה במדינה כשהייתי ילד, וגם סיפורים ששמעתי מאבא שלי אליעזר.
ישראל המוזרה מאמר פתיחה
מאת ישראל הרצל
במרוצת שש שנים עבדתי צמוד להרבה אורחים מארה"ב וקנדה, הם סיפרו לי על צפון אמריקה, ואני באופן טבעי סיפרתי על הארץ, התרבות, הפרופיל הסוציו-פוליטי, ו"מוזרויות בארץ".
רוחות מין העבר,
מאת יוסף ד''ר טמאן
בשנת 1943, לובה יחד עם בתה מרים אשר הייתה אז בת 11 לערך,נאספו על ידי הגסטפו ונשלחו למחנה השמדה.אבי חיפש אותם כמטורף ללא הועיל.עשה זאת גם לאחר המלחמה דרך הצלב האדום,כמובן ללא הועיל.
מלאכים בשמי תל אביב
מאת גיורא רם
היא הייתה ג'ינג'ית עם צמות ולא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי אותה בהפסקה. היא ישבה לבדה ונשענה בגבה על עץ בחצר בית הספר וקראה, תמיד היה לה ספר ביד.
<< לדף הקודם לדף הבא >>
